ניתוח היבטים ייחודיים לקשירת פיגום זקפים לבניין לצורך ביצוע עבודות חיפוי אבן בקיבוע רטוב

אם נביט מספר שנים לאחור נוכל להבחין כי קרוב ל- 80% מכל קריסות הפיגומים הזקפים כרוכים בעבודות חיפוי אבן. רוב הקריסות התרחשו בעיקר בעת בניית בנייני מגורים (דוגמאות לקריסות פיגומים: בטירת כרמל ביום 17.07.16; בחטיבת כפיר ביום 27.05.17; בפתח תקווה ביום 11.06.2018; בבית שמש ביום 21.10.2020; בגבעת זאב ביום 12.12.2022; ברמת גן ביום 16.03.2023; באשדוד ביום 27.09.2023).
בניגוד לעבודות אחרות המתבצעות מעל פיגום זקפים (למשל עבודות טיח חוץ), טכנולוגיית הביצוע של עבודות חיפוי אבן בקיבוע רטוב, המקובלת בארץ, כוללת שני שלבים:

שלב ראשון מתבצע מלמטה למעלה וכולל שלושה שלבי משנה : עבודות חיפוי אבן ע”ג מעטפת חיצונית של הבניין (קיר רקע); מילוי תפרים בין נדבכי אבנים – עבודת כיחול; ניקוי פני האבנים (אינני מתייחס לעבודות איטום, בידוד טרמי והתקנת רשת פלדה לקיבוע אבנים באמצעות ווים). בשלב זה, בנקודות בהן הותקנו בורגי עגינה, המיועדים לקשירת זקפי הפיגום לבניין, לא מתקינים אבני חיפוי (ראה תמונה 1).

תמונה 1. נקודות קשירת פיגום לבניין – אינן מחופות באבן

שלב שני מתבצע מלמעלה למטה, תוך כדי פירוק הפיגום. בשלב זה משלימים אבנים בנקודות הקשירה לאחר הסרת רכיבי קשירת זקפי הפיגום לבניין. טכנולוגיה זו, אינה מאפשרת להשאיר פיגום זקפים צמוד לקיר חיצוני של הבניין, לאחר ביצוע השלב השני.  אני מדגיש זאת באופן מיוחד, מכיוון שמפרט כללי לעבודות אבן (פרק 14) אשר לעיתים מהווה חלק בלתי נפרד מחוזה לביצוע עבודות בניה דורש: “…הפיגומים יפורקו רק לאחר גמר עבודות הכיחול וניקוי פני האבנים, בכדי שהמפקח יוכל לבדוק את המלאכה לאחר השלמתה”. דרישה זו אינה ישימה בטכנולוגיה הקיימת, מכיוון שהיא מחייבת את קשירת הפיגום לבניין. בד”כ יצרנים או משווקי פיגומים זקפים בארץ אינם מתייחסים לסוגיה זו, כך גם מתכנני הקמת פיגומים. כמו כן, אין הרבה אפשרויות לחיבור פיגום לקיר הבניין לאחר השלמת עבודות חיפוי האבן, מאחר וההנחיה לפי ת”י 2378 חלק 2 קירות מחופים באבן טבעית: קירות מחופים בקיבוע רטוב היא: “…אין לעגן את הפיגומים על ידי קשירתם לאבן החיפוי או דרכה”.
שיטת קשירת הפיגום המתאימה לדרישה הנ”ל מבחינה טכנית אינה מיושמת בד”כ בארץ. השיטה המתאימה לדרישת התקן הינה  קשירת פיגום לקיר הבניין באמצעות התקני עגינה מיוחדים כמו זה שמוצג לדוגמה בתמונה 2.

תמונה 2. התקן עגינה המאפשר חיבור רכיב קשירה דרך תפר אופקי בין נדבכי אבנים

 

יישום השיטה הזו ידרוש החלפת בורגי עגינה המקובלים בהקמת פיגומים בארץ להתקני העגינה הנ”ל בעת ביצוע השלב השני של עבודות חיפוי האבן. כמו כן, יישום השיטה יתאפשר אך ורק לפי הוראות יצרן או מתכנן הקמת פיגומים אשר יסתמכו על תכן מפורט של פרטי החיבור.
ניסיון לקשור פיגום לבניין באמצעות חוטים שזורים בדומה לכל פתרון מאולתר אחר, אינו מבטיח את יציבות הפיגום. בתמונות 3 א. ו- ב. ניתן לראות תוצאות של ניסיונות כאלו.

                               

א. חוט שזור אשר מחובר ככל הנראה לבורג עגינה      ב. בורג עגינה מאולתר שנשלף בעת התמוטטות הפיגום
תמונה 3. שימוש בפתרונות מאולתרים עלול להוביל להתמוטטות הפיגום.

להערכתי, טכנולוגית חיפוי אבן אשר קיימת בארץ (המתוארת לעיל) לא קיבלה את ההתייחסות המתאימה מבחינת טכניקת קשירת זקפי פיגומים לקיר הבניין. ככל הנראה,  יצרני פיגומי זקפים ומתכנני הקמת פיגומים,  אינם נענים לצורך לפתח דרישות מיוחדות לקשירת פיגום לבניין לביצוע עבודות אלה, וזאת למרות הייחודיות הספציפית שלהן. להלן כמה היבטים טכניים התומכים בכך:
1. ההיבט הראשון הוא שינוי באופי העבודה (התקשות) של חיבור בין ה- וו של רכיב הקשירה לבין לולאת  בורג העגינה, תוך כדי ביצוע עבודות חיפוי אבן. שינוי זה עלול להשפיע על צורת העברת כוחות מהפיגום לקיר הבניין.
להלן תמונות 4 א., ב. ו- ג. המציגות פתרונות מסוימים לקשירת פיגום לקיר הבניין כפי שהם מתוכננים ע”י יצרן הפיגום.

א. החיבור המעביר כוח אופקי בניצב לקיר בלבד    ב. החיבור המעביר כוח אופקי בניצב ובמקביל לקיר

 

ג. אופציה נוספת לחיבור המעביר כוח אופקי בניצב ובמקביל לקיר
תמונה 4. פתרונות חיבור רכיבי קשירת זקפי הפיגום לבורגי עגינה המותקנים בקיר חיצוני של הבניין

פתרונות החיבור הנ”ל מתבססים על ההנחה כי חיבורים אלו הם חיבורים פרקיים (לא קשיחים) הן במקרה של העברת כוחות ┴A בלבד (בתמונה 4 א.) והן במקרה של העברת כוחות ┴A ו- ‖A (בתמונות 4 ב. ו- ג.).
בהתאם לעיל אין החיבורים הנ”ל מעבירים לקיר הבניין עומס אנכי.

להלן, תמונה 5 מציגה את יישום בפועל את הפתרון המופיע בתמונה 4 א.

תמונה 5. חיבור פרקי של רכיב קשירה לבורג עגינה המעביר לקיר הבניין עומס ┴A  בלבד

התמונה הזו מאפיינת חיבור פיגום המיועד לביצוע עבודות טיח חוץ, למשל. בתמונה ניתן לראות כי הלולאה של בורג העגינה בולטת החוצה מהקיר גם לאחר ביצוע עבודות טיח. החיבור אינו משנה את ה”קשיחות” שלו ומוסיף להיות פרקי גם לאחר ביצוע עבודות טיח חוץ.

בניגוד לתמונה 5, בתמונות 6 א., ב. ו- ג. מוצגת נקודת חיבור הפיגום לקיר הבניין בעת ביצוע עבודות חיפוי אבן בקיבוע רטוב.
  

א. בורג עגינה לפני                  ב. בורג עגינה תוך כדי                ג. בורג עגינה שקוע בתוך
ביצוע עבודות חיפוי אבן            ביצוע עבודות חיפוי אבן               בטון למילוי בגב האבן

תמונה 6. בורג עגינה לחיבור פיגום לקיר הבניין, לצורך ביצוע עבודות חיפוי אבן בקיבוע רטוב.

בתמונות אלה ניתן לראות כי גם אם בטרם תחילת ביצוע עבודות חיפוי האבן (בעת הקמת הפיגום), הלולאה של בורג העגינה הייתה בולטת החוצה מקיר הרקע (בתמונה 6 א.), אזי לאחר סידור האבנים ושימת בטון למילוי בגב האבן, בורג העגינה נמצא בתוך הבטון והחיבור בין ה-וו של רכיב הקשירה לבין הלולאה של הבורג, משנה את רמת הקשיחות שלו. החיבור הופך להיות קשיח יותר ומתחיל להעביר כוחות אנכיים לקיר אשר לא תוכנן ע”י יצרן או מתכנן הקמת פיגומים.
העברת כוחות אנכיים לקיר, בניגוד לתכן המקורי של נקודות חיבור זקפי הפיגום לבניין, עלולה לגרום להתנתקות בין מקטעים צינוריים של הזקפים באזורי המישקים במצבים קריטיים בהם זקפי הפיגום מקבלים עיוותים. ההתנתקות הנ”ל עלולה להוביל לנפילת חלקו התחתון של הפיגום כאשר חלקו העליון , נשאר תלוי בנקודות חיבור לקיר הבניין כפי שזה מוצג בתמונה 7.

תמונה 7.  החלק התחתון של הפיגום קרס כאשר החלק העליון שלו
נשאר תלוי בנקודות קשירת הזקפים לקיר הבניין

ייתכן כי בחירת בורג עגינה ארוך יותר תפתור את הבעיה של העברת כוחות אנכיים לקיר הבניין כי הלולאה של הבורג תבלוט החוצה מעבר לאבן ולא תהיה תקועה בבטון למילוי בגב האבן. מומלץ ליצרני פיגומים ולמתכנני הקמת פיגומים להתייחס לסוגיה הנ”ל.

2. ההיבט השני הוא מרווחים אנכיים בין נקודות קשירת זקפי הפיגום לבניין. יצרני פיגומי זקפים בד”כ מציעים אפשרויות שונות מבחינת המרווחים הנ”ל. להלן בתמונות 8 א., ב. ו- ג. מוצגות מספר אפשרויות אלה.

א. מרווח אנכי בין נקודות              ב. מרווח אנכי בין נקודות                ג. מרווח אנכי בין נקודות
קשירה הוא 8 מ’                          קשירה הוא 4 מ’                          קשירה הוא 2 מ’

תמונה 8. אפשרויות שונות למרווחים אנכיים בין נקודות קשירה של זקפי הפיגום לבניין

בנוגע לתמונה 8 יש לציין כי רוב יצרני הפיגומים במסמכיהם מתייחסים בעיקר לפיגומים אשר גובהם אינו עולה על 24 מ’.
כמן כן, בד”כ לפי הוראות היצרן, האפשרויות הנ”ל (8, 4 ו- 2 מ’) מיועדות לפיגומים ללא כיסוי חיצוני; עם כיסוי רשת או עם כיסוי בד בהתאם (ובהתייחס לפתחים בקיר חיצוני של הבניין).

אופן קשירת הפיגום לבניין בהתייחס לסוגי עבודה מסוימים אינו זוכה לתשומת הלב של יצרני פיגומים. לדוגמה, לא קיימות דרישות ספציפיות למרווחים אנכיים בין נקודות קשירת זקפי פיגום אשר מעליהן מתבצעות עבודות חיפוי אבן. הייחודיות של עבודות אלה המתבצעות בהתאם לטכנולוגיה המקובלת בארץ, נובעת מהעובדה כי השלמת אבנים בנקודות בהן הותקנו בורגי עגינה בקיר הבניין מתבצעת מלמעלה למטה תוך כדי פירוק הפיגום ובמקביל להסרת רכיבי קשירה המחברים את זקפי הפיגום לבורגי העגינה.

תמונה 9 ממחישה את המצב בו מתבצעת עבודת השלמת אבן בנקודת קשירת פיגום לבניין כאשר המרווחים האנכיים בין נקודות הקשירה הם כ- 4 מ’.

תמונה 9. השלמת אבן תוך כדי פירוק פיגום זקפים
ולאחר הסרת רכיב קשירה – רכיבים אדומים בתמונה

במצב המוצג בתמונה 9, זקף הפיגום במקום A (מקום הימצאות העובד בעת השלמת האבן), אינו קשור לקיר הבניין וזאת בעקבות בחירת מרווח אנכי של 4 מ’ (למשל) בין נקודות קשירת זקפי הפיגום לקיר. במקרה של הפעלת כוחות אופקיים בניצב לקיר במקום A, תנודה אופקית (בניצב לקיר) מצד לצד עלולה להגיע עד לכ- 15 – 20 ס”מ. תנודה זו עלולה להשפיע על יציבות הפיגום הנותר לאחר פירוק החלק העליון שלו.
לעומת זאת, אם תיבחר אופציה של מרווח אנכי של 2 מ’ בין נקודות קשירת זקפי הפיגום לקיר, התנודה הנ”ל לא תופיע בכלל, ואם היא תופיע היא תהיה מזערית. לכן, מומלץ לשקול את האפשרות לדרוש קשירת זקפי הפיגום במרווחים אנכיים השווים ל- 2 מ’ לצורך ביצוע עבודות חיפוי אבן, או לחלופין, לתכנן משטחי עבודה בדיוטות הפיגום בקשיחות מוגברת, ע”מ להימנע מתנודות משמעותיות.

3. ההיבט השלישי הוא גובה התקנת בורגי עגינה בקיר הבניין ביחס למפלסי דיוטות הפיגום הנמצאות מתחת לברגים הנ”ל.
בהתאם לתקן ת”י 1139 חלק 1 פיגומים: דרישות תפקוד ותכן כללי (להלן: “תקן פיגומים ישראלי”), מרווח אנכי בין רצפת פיגום לבין רכיב קשירה (h1b) יכול לנוע בין 1.75 מ’ לבין 1.9 מ’ . מרווח זה תלוי בגובה אזור העבודה (h3) אשר יכול להיות  1.9 מ’ או 2.0 מ’ בהתאמה, ראה תמונה 10.

תמונה 10. מרווח אנכי h1b בין רצפת פיגום לבין
רכיב קשירה המחבר זקף הפיגום לבורג עגינה המותקן בקיר

החשיבות של בחירת גובה התקנת רכיבי הקשירה (ובורגי עגינה בהתאם) נובעת מההנחה כי עומסים אופקיים המופעלים על הפיגום גורמים להעברת כוחות אופקיים באמצעות רכיבים נושאים של משטחי עבודה של הפיגום. אי לכך, לצורך העברת כוחות אלה לקיר הבניין, יצרני פיגומים זקפים רבים דורשים התקנת בורגי עגינה בקיר הבניין מתחת למשטחי עבודה במרווח אנכי של עד כ- 30 ס”מ. במילים אחרות גובה התקנת בורגי עגינה בקיר הבניין בעת הקמת הפיגום יכול להגיע ל- 1.7 מ’ מעל מפלס משטח העבודה ממנו מתבצעת התקנת ברגים אלה.

בתמונה 9 ניתן לראות כי גם בעת ביצוע עבודת השלמת האבן בנקודה B (לאחר הסרת רכיב קשירה), מרווח אנכי בין נקודות A ו- B השווה ל- 1.7 מ’ נוח יותר לעובד העוסק בפעילות זו. למרות שגובה זה נמוך (במעט) מהגובה הנדרש בתקן פיגומים ישראלי, לצורך ביצוע עבודות חיפוי אבן, הייתי ממליץ לתכנן גובה התקנת בורגי עגינה של 1.7 מ’ מעל דיוטות הפיגום ובתנאי שרכיבי קשירה לא מהווים מכשול לעובדים מעל הפיגום , ראה תמונות 4 א. ו- 4 ג.

לסיכום:

מומלץ כי יצרני פיגומי זקפים או מתכנני הקמת פיגומים יתייחסו באופן מיוחד לפיגומים המיועדים לביצוע עבודות חיפוי אבן ובתכן הפיגומים ייקחו בחשבון את ההיבטים הטכניים המפורטים להלן:

1. שינוי התנהגות (התקשות) של חיבור בין ה- וו של רכיב קשירת הפיגום לבין הלולאה של בורג העגינה, בעקבות מילוי שכבת בטון בין האבן לבין קיר הבניין;
2. קשירת זקפי הפיגום לבניין במרווחים אנכיים של 2 מ’ או הקשחת דיוטות הפיגום למניעת תנודה אופקית (בניצב לקיר) של משטחי העבודה של הפיגום;
3. התקנת בורגי עגינה בעת הקמת הפיגומים בגובה של כ- 1.7 מ’ ממפלסי דיוטות הפיגום, ע”מ להבטיח נוחות לעובד בביצוע עבודת השלמת האבנים בנקודות קשירת הפיגום לבניין.

הערות:
כל התמונות המוצגות במאמר זה הן להמחשה בלבד.
שימוש בתמונות הנ”ל דורש אישור בכתב ממחבר המאמר.

אודות המחבר:

ד”ר אנטולי בנגרט

סיים בהצטיינות את הפקולטה לבניה תעשייתית ואזרחית באוניברסיטה להנדסה אזרחית, מוסקבה 1978. בעבודת המחקר שלו לתואר שלישי פיתח שיטה להערכה כמותית לצורך בקרת תכן מבני פלדה.
עלה ארצה בשנת 1991. ניסיונו התעסוקתי כולל עבודה כמפקח ומתאם פרויקטים ציבוריים בבניה. סוקר בכיר בתחומי ISO 9001; ISO 14001 ו-ISO 45001. ובשנת 2019-2021 שימש כיועץ בכיר של מפקח עבודה ראשי בתחום הבטיחות בעבודות בניה.
בנוסף כיהן  בשנת 2021 כחבר ועדת מומחים להכנת תקן ת”י 1139 חלק 1.1 פיגומים: דרישות יישום.
הינו מרצה מוסמך לבטיחות בעבודות בניה  מזה כ 30 שנה והחל משנת 2000 מרצה בכיר ומומחה תוכן לבטיחות בעבודות בניה במוסד לבטיחות ולגיהות.
הינו  בעלים של בית הספר הפרטי למנהלי עבודה לעבודות בניה ובניה הנדסית.
פרסם 16 מאמרים בעיקר בתחום בטיחות בעבודות בניה, בירחונים וביטאונים שונים.