בור חלחול לכל מגרש בגישה רב מערכתית ולאומית
כתב: ד”ר יהושע רוטין, מומחה במדעי כדור הארץ
בשנים האחרונות החלו בחלק מהוועדות לתכנון ולבנייה ברשויות המקומיות, לדרוש ממתכנני בנייה למגורים לחפור בור חלחול במרחב המרוצף באחת מיציאות חצר הבית. בור זה מיועד לניקוז מי הנגר (מי הגשם שאינם יכולים לחלחל) המתפתח בחצר לחלחול בתת הקרקע ולמניעת זרימתם לרשות הרבים. לבור החלחול יתרונות נוספים שיתוארו בהמשך. לאור זאת, מטרת מאמר זה היא להסביר את יתרונותיו של בור החלחול כבסיס להמלצה להכיל את חובות חפירת בורות החלחול גם למבנים ותיקים עד כדי הפיכת הנושא לפרויקט לאומי.
מי נגר עיליים מחצרות בתי מגורים המתרכזים לזרימה בדרכים, מהווים את אחד הגורמים להצפות בדרכים, ולתקיעת כלי רכב כאשר גובה המים הולך וגדל. בנוסף, מי נגר הזורמים ברחובות העיר פוגעים ביכולת הולכי הרגל לחצות כבישים, גורמים נזק לכלי רכב החונים או הנתקעים בקטעי דרך מוצפים וגם להצפת מרתפים ומבנים סמוכים לדרכים המוצפות.
בור חלחול בעומק של 5-8 מטרים ובקוטר של כארבעים ס”מ יכול לקלוט מאות ליטרים של מי נגר, לזרז את חלחולם בקרקע ו/או בתת הקרקע ובכך נמנעת זרימתם מחצרות הבתים לרחובות, על מדרכות ובכבישים. גם אם לא כל מי הנגר הנוצרים בחצר יחלחלו בבור כזה באופן מידי, לעיכוב ההגעה של חלק ממי הנגר לרשות הרבים חשיבות רבה בהקטנת סכנת ההצפות בשטחים בנויים, הן בהיקף עוצמתם והן במועד התהוותם.
כאשר תרד כמות משקעים גדולה על אזורים בנויים בהם יחפרו בורות חלחול, כמות המים שתוזרם למרחב הציבורי תקטן, והעיקר, ניתן להניח שגם סכנת ההצפות בשטחים אלה תמעט. לאור היקף הנזקים והקרבנות בנפש שמקורם בהצפות בשטחים בנויים בשנים האחרונות, אין ספק שבורות החלחול יוכלו להוות גורם למניעת תקלות נזקים ואסונות כתוצאה מהצפות.
את חשיבות הקמת בורות חלחול אדגים על שתי שכונות, האחת ותיקה מאד והשנייה נבנית בימים אלה.
הדוגמה הראשונה היא שכונת התקווה, שכונה ותיקה בדרום תל אביב, בה אירוע ההצפה בשבת, 4 בינואר 2020, גרם לאובדן חיי אדם. רוב מוחלט של שטחה של שכונת התקווה הוא שטח בנוי, מקורה, מרוצף או סלול. בכל השכונה יש שטחי קרקע חשופים בהיקף של אחוזים בודדים בלבד. לא פלא שגשם בעצמה גבוהה גורם להצפות חוזרות ונשנות בשכונה במהלך השנים האחרונות, גם, על פי דברי מהנדס עיריית תל אביב, אחרי שהושקעו משאבים רבים במערכות הניקוז בשכונה. חפירת בורות חלחול בחצרות ולאורך קטעי מדרכות רחבים באזורים בשכונה שהתשתית בהם חולית, תועיל בכך שיוקטנו סיכוני ההצפות ויוסיף לרווחת התושבים.
הדוגמה השנייה היא שכונת נוף קיסריה הנבנית בימים אלה על חולות מדרום לאור עקיבא בין הכבישים 2 ו-4. אזור החולות, מהיחידים ומהמיוחדים בצפון השרון, יכוסה בבתים, במדרכות ובאספלט ולמי הגשם היורדים באזור הולך וקטן הסיכוי לחלחל בהם ככל ששטח הבנייה בפרויקט גדל. לכן, כדי למנוע הצפות, משקיעים היום בתשתיות ניקוז. חפירת בורות חלחול בצפיפות גבוהה הייתה חוסכת בהשקעה בתשתיות ניקוז וכמות המים שתחלחל למי התהום יכולה להיות גדולה כבעבר.
מהאמור לעיל ברור שלבור חלחול יש גם יתרון בכך שהוא מפצה באמצעות חלחול נקודתי בחצר, על השטחים הבנויים והמרוצפים שאינם מאפשרים חלחול של מי הגשם בקרקע. ליתרון זה משמעות עתידית רבה לכמות המים שתחלחל לדוגמה לאקוויפר החוף בהיות מישור החוף בעל שטחי בנייה וסלילה ההולכים וגדלים. יש לזכור כי חלחול גשמי החורף הוא המקור לכמויות המים הניתנים לשאיבה מהאקוויפרים הן באזור ההררי (שדרת ההר המרכזית) והן לאורך מישור החוף. באקוויפר החוף, המורכב בעיקרו משכבה חולית, הייתה לחלחול הרב של מי הגשם גם השפעה על אי חדירת מי ים מלוחים מהאקוויפר התת ימי אל האקוויפר היבשתי התת קרקעי.
מאז גילו החלוצים הראשונים בראשון לציון את האפשרות לחפור באר בקרקע החולית החלה תקופה של שאיבת מים לצרכים אנושיים, עירוניים וחקלאיים. תהליך שאיבה זה גדל מאד עם גידול האוכלוסייה, לאורך מישור החוף. כבר בעשור השני לקיומה של מדינה ישראל היה ברור שהיקף שאיבת מי התהום המתוקים במישור החוף גדולה מדי וכי הפן-הביני (הגבול המפריד בין המים המלוחים למי השתייה המתוקים) חודר באופן איטי בתת הקרקע לתוך היבשה. התופעה הוכרה על ידי רבים כהמלחת בארות בקרבת קו החוף.
עם השנים הלכה וגדלה אוכלוסיית ישראל באזור מישור החוף והבנייה באזור גרמה להגדלת השטחים המכוסים בבטון או באספלט שאינם מחלחלים ובכך קטנה אפשרות החלחול וההזנה של מי גשמים לאקוויפר החוף. התוצאה היום היא שמרחבי החולות ושטחי קרקעות החמרה בשטחים עירוניים צפופים, במישור החוף, כמעט ואינם מחלחלים בהיותם בנויים, מרוצפים או סלולים.
צריכת מי שתייה של האוכלוסייה הולכת וגדלה בארץ, מצד אחד, והקטנת היקף החלחול למי התהום, מהצד האחר, היו חלק מהגורמים למשבר המים במדינת ישראל ולחיפוש פתרונות נוסח התפלת מי ים, פתרונות הדורשים השקעות גדולות במתקני התפלה ומחייבים שימוש באנרגיה יקרה בתהליך ההתפלה עצמו.
לאור האמור לעיל, אני מאמין שיש להתייחס ל-בור החלחול לא רק בהיבט של גורם בהקטנת השיטפונות וההצפות בשטחים בנויים אלא גם בהיבט של התרומה למשק המים בישראל. בורות חלחול יכולים להוות את גורם מאזן במשק המים על ידי הגדלת היקף החלחול בכל מישור החוף וגם בשטחי ההרים הגירניים בהם התפתח אקוויפר ההר. במילים אחרות – אני רואה באופציה של הקמת בורות חלחול דרך מצוינת להתמודדות בשני תחומים, מניעת הצפות בשטחים עירוניים וגם פתרון חלקי למשבר המים בישראל.
לאור האמור לעיל, אני ממליץ לממשלה לחוקק חוק או להוציא תקנה שיחייב את כל בעלי הבתים הפרטיים וגם את כל ועדי הבתים המשותפים במדינת ישראל, לחפור בורות חלחול בקרבת פתח החצר, אזור שדרכו זורמים המים לרחוב, ברוב המקרים. מדובר בחוק מהפכני שיהווה גורם מאזן הן בהקטנת סיכוני השיטפונות וההצפות בשטחים העירוניים והן בהגדלת היקף החלחול למי התהום והורדת הסיכונים בהתפתחות נוספת של משבר המים בארץ.
ישאל הקורא האם על החוק/התקנה לחייב בחפירת בורות חלחול גם בבתים בשטחים עירוניים וגם בשטחי תעשייה קיימים, התשובה לדעתי, היא חד משמעית – כן. התקנת בורות כאלה בשכונות צפופות וקיימות תקטין בצורה ניכרת את כמות המים הניגרים מהגגות ומהשטחים המרוצפים שיזרמו אל הרחוב, תקטין את הצורך של הרשויות המקומיות בהשקעה בתשתיות ניקוז וגם תתרום כמויות מים גדולות למי התהום.
להלן דוגמה ליתרונות של בורות החלחול: בגשם של 15 מ”מ בשעה (כמות הנחשבת ללא קטנה) היורד על חצר בשטח של דונם ובה 90% מהשטח מכוסה בבטון/אספלט, אם יחפרו 6 בורות חלחול בעומק של לפחות 5 מטרים ובקוטר של כ-40 ס”מ כל מי הגשם (15 מטר מעוקב) יחלחלו לתת הקרקע, וכלל לא יגיעו לרשות הרבים. מדוגמה זו ניתן להבין גם כי בשטחי בניין המכסים שטח הגדול מרבע דונם יש לדרוש חפירה של יותר מבור חלחול אחד ובהתאם לגודל השטח הבנוי והסלול.
במבט לעתיד, יש לזכור כי לדעת מדענים, התחממות האטמוספירה בכדור הארץ תתבטא בארצנו מצד אחד, בהגדלת הסיכון להתגברות תהליך המדבור, אך מהצד האחר, יש לצפות שמספר אירועי הגשם הקיצוניים ילך ויגדל ובכך תגדל גם סכנת השיטפונות וההצפות. בנוסף, קיים סיכוי לעלייה בגובה פני הים שמשמעותה תהייה גידול בלחץ ההידרוסטטי של המים המלוחים בתת הקרקע והמלחת בארות נוספים באזור היבשתי במישור החוף.
לאור האמור לעיל, לדעתי, חפירת בורות חלחול צריכה להפוך לפרויקט לאומי ולכן על המדינה לעגן אותו בחוק או בתקנות נוסח תמ”א ולדחוף לביצועו. במקרה כזה, אני ממליץ גם שהמדינה תשתתף בחלק ממימון ביצוע הפרויקט בשטח לצורך הקלה כלכלית על תושבי המדינה משתי סיבות עיקריות; הסיבה האחת היא היתרונות הכלכליים המוניציפליים של חסכון בהוצאת על מערכות ניקוז, והסיבה השנייה קשורה להיבטים הלאומיים שפרויקט כזה יכול לתרום בתחום שיפור מאזן משק המים הלאומי.
לסיכום, בורות חלחול הם הדרך לפתרון בעיות במשק המים בישראל וגם להקטנת סיכונים בנפש וברכוש כתוצאה מהצפות בשטחים עירוניים/בנויים ולכן על המדינה לחייב את תושביה בחפירתם בהקדם האפשרי.
לברורים ולתגובות: דוא”ל: Jrutin@gmail.com